עד הקיץ הבא : שירים

תקציר:
שירי הספר הזה בשלים. זו בשלות נעימה, שמקבלת בהשלמה גם את מה שאינו בהכרח טוב ורצוי וגם את מה שעדיין כואב. זו בשלות שמשרה על השירים אווירה של רוגע וחסד אך לא מניחה לשכוח שמתחת לרוגע הזה סערו פעם סערות גדולות, שאולי הן עדיין סוערות אך ניתן לשלוט בהן. סערות שפעם טילטלו את הנפש וכעת אפשר לנוח מהן קצת, ואולי, עם קצת יותר מקמצוץ של רצון טוב, אפשר אפילו להתיידד איתן. "מה שצריך לקרות קורה" כותבת סמדר, ובאותו שיר היא ממשיכה: סוף סוף הרצון שלי כסמדר לא חשוב". ברור לחלוטין לכל מי שקורא את שירי "עד הקיץ הבא", שהספר הזה הוא גם - ואולי בעיקר - הצהרה אישית חד-משמעית על כך שסמדר וכתיבת שירים הם מהות קיומית אחת בלתי נפרדת. פשר הקיום של סמדר הוא השירה וללא שירה אין לה חיים."זה הזמן לכתוב שירים / זה הזמן להיות", היא כותבת, ובשיר הפותח את הספר היא מוסיפה: אני מתפללת לבואן המתוק של המילים כדרכן וכסדרן יום יום לילה לילה כל עוד נפשי. אווירה של חסד - חסד עם בני האדם ועם העולם - יש גם בשירי הנוף האורבני והמדברי שבספר. בליריקה אישית עדינה סמדר מביאה בסדרת שירים מקסימה תמונות שיריות על ערכי שבת מול הים באשדוד, ובסדרת שירים אחרת על חוויות אישיות מול הנופים הפראיים של ים המלח. הספר של סמדר שרת הוא עדין, רגיש ולירי, אבל בנוסף להיות ספר שירה הוא גם מלמד משהו על התמודדות רבת תהפוכות שהגיעה לשלב החסד. חסד על מה שהיה בחיים האלה ומה שלא היה ועל מה שיש בהם עכשיו ומה שאין. -- מהכריכה האחורית

עותקים