זמנים מודרניים [הקלטת וידאו] בימוי: צ'ארלי צ'פלין

זמנים מודרניים [הקלטת וידאו] בימוי: צ'ארלי צ'פלין

תקציר:
"זמנים מודרניים" (באנגלית: Modern Times) הוא סרט קולנוע משנת 1936 שביים צ'ארלי צ'פלין, שהוא גם כוכב הסרט. הסרט, בו מככבים גם פולט גודארד (רעייתו של צ'פלין באותה עת) והנרי ברגמן, יצא בשיאו של השפל הכלכלי בארצות הברית, שנבע לטעמו של צ'פלין מעודף מיכון תעשייתי ופולחן כוזב של יעילות בנוסח פורדיאני. בסרט ישנה גם נטייה ברורה, כבסרטים אחרים של צ'פלין, לסלידה הגובלת בלודיזם מן החדש והמודרני, וכמיהה לסוג של "עולם של אתמול" שבו היחסים בין בני אדם מיוסדים על אהבת אדם וחמלה. בחלקו הראשון של הסרט צ'פלין עובד בעבודתו, במפעל. הסצינות העיקריות בחלק זה של הסרט עוסקות בעבודה בבית חרושת מודרני, בו העובדים על פס הייצור הופכים למכונות אוטומטיות, מפוקחים בכל מקום, כולל בשירותים, על–ידי המנהלים, ונעשים ניסיונות לחסוך בזמן ארוחת הצהריים באמצעות "מיכון" תהליך ההאכלה. השראה למראה המפעל שאב צ'פלין כאן, ככל הנראה, מהעיצוב החזותי בסרט "מטרופוליס" של פריץ לאנג. השראה רבה יותר נשאבה מהסרט "לנו החירות" (À nous la liberté) של רנה קליר שיצא בשנת 1931. חברת הסרטים שהפיצה את "לנו החירות" אף תבעה וזכתה בתשלום מצ'פלין (אם כי יוצרי הסרט התייחסו להשפעה כאות כבוד ולא כעלבון, וקליר נותר ידידו של צ'פלין). חלקו השני של הסרט סלפסטיקי פחות וסנטימנטלי יותר. בולטת בו במיוחד הסצנה בסופו של הסרט, כאשר צ'ארלי, המקבל עבודה כבדרן בבית קפה, עומד לצאת לזמר באוזני האורחים. כדי שלא להתבלבל, כותב צ'ארלי את מילות השיר על חפתיו, אך אלו נעלמים, כצפוי, ברגע האמת וצ'ארלי הנבוך מהסס אם לצאת ולשיר. אהבתו (פולט גודארד) מעודדת אותו להמשיך. "פשוט תשיר," היא אומרת לו, "המלים לא חשובות". צ'ארלי, השותק לאורך כל הסרט, יוצא ומזמר את השיר "טיטינה",[1] בג'יבריש מוחלט, ובאמצעות כשרונו הקומי הופך את המילים לבלתי חשובות.

עותקים