כאן אני חופשי
קטעים מעובדים מתוך יומנו של יונה פישר בביקורו הראשון בארץ ישראל
פלשתינה היום: יומן מסע מאביב 1907
דִמְעות שמחה עולות בעיניי. ארצי, ארצי היקרה, הֶהָרים היקרים שלי, שמי התכלת שלי, ים התכלת שלי. ובשמיים החסידות, וציפורים צבעוניות חמודות על צַמְרות העצים. איזה חלום מפוֹאר, ואיזוֹ מציאות יפה!
כאן מותר לי לומר בחופשיות: הָאָרץ שייכת לי! כאן אני חופשי, אני יכול לנשום כפי שלא נשמתי מעולם בִּמקומות אחרים. אני כבר לא מרגיש לחץ על ראשי, אני לא מרגיש משקל מכביד שמונע ממני להגשים את מה שאני רוצה להשיג. כאן אין כל בוז, אין לעג. אני מסתכל סביב בחופשיות עד למרחקי האופק, אני מביט באין מפריע אל הרקיע. כאן אני מרגיש זאת בתוכי פנימה. כאן אני חופשי!
בְּעַד כל הון שבעולם אי אפשר היה לקנות את המושבות היהודיות. היינו חייבים לבנות אותן. היינו חייבים לעבד את האדמה היבשה בְּזֵיעַת אַפַּיִים, להגן על הבונים וּלהקריב את חייהם של אחינו הטובים.
חשוֹב כמה קשה היו צריכים מתיישבי חדרה לעבוד וכמה הם סבלו מהקדחת. כמעט מאתיים וַחמישים אנשים ונשים מתו בזמן קצר, והמתיישבים החזיקו מעמד. הדם והדמעות שלהם הפכו לְדֶשן והעניקו חיים לאדמה הקשה.